בג"צ 675/84

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר העניק למשיבה מס' 3 מעמד של הגשת תביעה לפי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. בג"ץ פסק לטובת העותרים, ההתערבות הייתה מוצדקת בשל אופייה המהותי והמרכזי של הנושא במשפט העבודה, וההשלכות מרחיקות הלכת האפשריות של כל טעות בשיקול הדעת. בית הדין מצא כי בית הדין הארצי לעבודה שגה בפרשנותו לחוק, שכן המשיב השלישי לא היה זכאי להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד לפי סעיף 24(א)(2). על פי פסק הדין, כוונת המחוקק ומעמדו המשפטי, ולא שיקולים עובדתיים, הם השיקולים הקובעים את כשירות המפלגה. מאחר שהמשיבה השלישית לא עמדה באמות המידה החוקיות, לא יכלה להגיש תביעה לפי הסעיף האמור. בנוסף, בית המשפט הבחין בין חוזה פשוט לבין הסכם קיבוצי, וציין כי האחרון הוא בעל מעמד מיוחד ודורש אישור ספציפי. פסק הדין הדגיש גם את אופיו האובייקטיבי של המבחן ואת חוסר הרלוונטיות של חתימות על ההסכם. משכך, העתירה התקבלה, והצו הקודם הפך למוחלט, כאשר המשיב השלישי נושא בהוצאות. השופט שמגר, השופט חלימה והשופט גולדברג הסכימו עם ההחלטה.