ע"פ 398/89

תקציר

שני אחים, לוי ועזרא מנצור, הורשעו בנפרד בבית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח שמואל זהבי ונידונו למאסר עולם. ההרשעות התבססו בעיקר על דבריו של לוי, שסיבך את עצמו ואת אחיו בפשע. ההצהרות הושגו בתחבולה על ידי המשטרה והוקלטו. חלק מהשיחות הוקלטו גם בין האחים לאחר מעצרו של לוי, בהן ניסו לתאם את גרסאותיהם כדי להוציא את עזרא מהעבירה. בית המשפט הסתמך גם על עדותו של מודיע, מזרב, שניהל שיחות ארוכות עם לוי במעצר, שהוקלטו אף הן. הרשעתו של לוי נסובה סביב השיחות המוקלטות הללו, הודעותיו במשטרה ותגובותיו למברק מבוים שהודיע לו כי טביעות אצבעותיו נמצאו בזירת הפשע – טענה שהטרידה אותו מאוד. בית המשפט קבע כי דבריו של לוי והראיות קושרים אותו ברצח, אם כי לא ניתן לקבוע אם הוא היורה או שותף. הרשעתו של עזרא התבססה על אותן ראיות הנוגעות לאחיו לוי, כמו גם על הודעותיו שלו במשטרה ועדותו בבית המשפט. גרסותיו של עזרא לאירועים לא היו עקביות ועברו שינויים, החל מהכחשת כל מעורבות ועד הודאה בידיעה על הרצח באמצעות לוי, שהודה לכאורה בפניו. שני הנאשמים ערערו על הרשעתם. דעת הרוב בערכאת הערעור, השופט לוין שחלק עליה, קיבלה את הערעורים בחלקם, וקבעה כי אין די בראיות כדי להרשיע את האחים ברצח. עם זאת, לוי הורשע בסיוע לעבריינים בדיעבד ונידון לשלוש שנות מאסר. בית המשפט זיכה את עזרא מכל האישומים מחמת ספק, בנימוק של חוסר ראיות מספיקות. השופט לוין חלק על כך, וסבר כי די בראיות כדי להרשיע את שני האחים ברצח וכי יש לקיים את קביעותיו של בית המשפט המחוזי.