ב"ש 93492/06

תקציר

רישיונו של נהג ישראלי נפסל מספר פעמים במועדים שונים ובבתי משפט שונים. הנהג טען כי יש לחשב את תקופות הפסילה על פי המועד הראשון שבו נשלל רישיונו, שכן רישיונו כבר הופקד אצל בית המשפט הראשון ששלל אותו. הנהג טען כי מסירת רישיונו לערכאות הבאות ששללו את רישיונו או מסירת תצהיר לאותם בתי משפט, כנדרש בתקנות התעבורה, אינה נחוצה, שכן בא כוחו הזכיר את הפסילה הקיימת במהלך הטיעונים לעונש באחד המקרים. בית המשפט דחה את ערעורו של הנהג וקבע כי יש להקפיד על תקנות התעבורה. לדברי בית המשפט, מטרת הפקדת רישיון או המצאת תצהיר היא להמחיש לנהג את תחילתה של תקופת הפסילה, משמעותה ולוודא כי הנהג מפנים את איסור הנהיגה. בית המשפט קבע כי הליך זה חייב להתבצע בכל פעם שנהג מורשע בעבירה חדשה, גם אם הנהג כבר הפקיד את רישיונו לאחר הרשעה קודמת. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של הליך זה, במיוחד כאשר מדובר בנהג בעל הרשעות קודמות מרובות, וציין כי לא ניתן להחליפו בדברי בא כוח הנהג. לפיכך, תקופת הפסילה המצטברת שהוטלה על ידי בית המשפט לתעבורה בתל אביב חושבה מיום הצגת רישיונו של הנהג באופן סופי, שהיה 24.8.06.