סע"ש 56985-10-18

תקציר

התובע, תושב השטחים, עבד בחברה הנתבעת בהתנחלות ישראלית. התובע טען כי הנתבעת לא הודיעה לו על תנאי עבודתו, לא שילמה לו שכר הולם עבור עבודתו, לרבות שעות נוספות, עבודת לילה ודמי חגים, ולא ביצעה עבורו הפרשות מתאימות לפנסיה. הנתבעת הכחישה טענות אלה וטענה כי החוק הישראלי אינו חל על התובעת, שעבדה בשטחים. עם זאת, בית המשפט קבע כי הדין הישראלי חל על עבודתה של התובעת כפי שהתרחשה במובלעת ישראלית. בית הדין פסק לטובת התובע וקבע כי הוא עבד חמישה ימים בשבוע, מיום ראשון עד חמישי. התובע היה זכאי לתשלומים מסוימים מהנתבעת, לרבות פיצוי בגין אי הודעה על תנאי עבודה, דמי הבראה, דמי חגים, תוספת עבור עבודה במשמרות לילה, תשלומי ותק נוספים והפרשות לקרן פנסיה. סכומים אלה הסתכמו ב-10,840 שקל. בית המשפט פסק גם על ההקלות שקיבלה התובעת, וקבע כי הן אינן שעות עבודה, ולכן הנתבעת לא הייתה חייבת להפריש לקרנות פנסיה לתקופה זו. עוד קבע בית המשפט כי הבונוס של התובע היווה תמריץ ממשי ולא חלק משכרו הרגיל, ולכן הנתבע לא נדרש לבצע הפרשות לפנסיה גם בסכום זה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות הנתבעת לקיזוז, שכללו תקופת הודעה מוקדמת ותשלומי יתר לכאורה בגין ימי חופשה. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים האמורים, בסך כולל של 10,840 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד פסק הדין. לצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום, ופסק הדין נשלח לשני הצדדים בהיעדר בית המשפט.