ת"א 24102-04-18

תקציר

מערכת היחסים בין הצדדים התפתחה, כאשר התביעה הנוכחית מתמקדת בהסכם בין הנתבעים לבנק, ששורשיו בהסכם קודם בין הבנק לבין לוקי ומר נבו. הנתבעים מיצבו עצמם בלהיטות כערבים לחובו של לוקי, בתקווה שזה יפטור אותם מתביעות ההחזר של הבנק. בית המשפט הבהיר את הסעיפים הרלוונטיים ואת השלכותיהם. סעיף 8 להסדר החוב, שצפה את חובת התשלום של לוקי, חל, והתקיימו תנאיו, למעט מימוש בטוחה חדשה בשווי 750 אלף שקל, שהבנק לא הצליח לגבות. סכום זה יש לנכות מיתרת החוב של לוקי. התחייבות הנתבעים סווגה כהתחייבות לשיפוי ולא כערבות, כלומר עליהם לתרום שליש מיתרת החוב של לוקי, בניכוי הניכוי, או לבחור בהלוואה לסילוקה. סכום זה, שאינו עולה על 3 מיליון ₪, גורר ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. חובת הנתבעים אינה משותפת וכמה; כל נתבע נושא בשליש או יכול לקחת הלוואה אישית. באשר להודעה לצדדים שלישיים, על לוקי ומר נבו לפצות את הנתבעים עד לסכום של עד 1.5 מיליון ₪, ביחד ולחוד, בגין הכספים ששולמו במסגרת חובת השיפוי. בית המשפט דחה את הטענות לקנוניה ופירש הסכם משנת 2017 כך שיחול על כל קבוצת החברות. תביעת הבנק התקבלה ברובה, כאשר הנתבעים וצדדים שלישיים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הבנק ושל עצמם בהתאמה.