ת"א 45126-03-22

תקציר

השופטת קבעה כי יש לדחות את תביעת התובעים להשבת החזקה במבנה ברכוש הנתבעים, ששימש את התובעים שנים רבות בהסכמת הנתבעים. התובעים טענו כי זכותם להשתמש במבנה על פי תקנות הבית המשותף מהווה חזקה, אך השופט מצא כי לא כך הדבר. מאחר שהתובעים בחרו להגיש תביעת עיקול – שהיא סעד מהיר וזמני להשבת החזקה מבלי לקבוע את זכויותיהם החוקיות של הצדדים – היה עליהם הנטל להוכיח את החזקתם במבנה, דבר שלא עשו כן. מבחן "בלעדיות השימוש" קבע כי זכות השימוש של התובעים במבנה אינה בלעדית ולכן אינה יכולה להיחשב כזכות החזקה. השופטת הדגישה כי דחיית התביעה אינה מעידה על הצלחה או כישלון של כל תביעה עתידית לא שיפוטית שהתובעים עשויים להגיש, אשר יכולה לבחון ביסודיות את כל המחלוקות והתביעות הקנייניות. כל צד יישא בהוצאותיו, בשל השינוי החד-צדדי של הנתבעים בסטטוס קוו, שניכר בפרוטוקולים קודמים. לתובעים שמורה הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז.