ת"א 1447/00

תקציר

הסכסוך נסוב סביב חוזה למכירת חלקת קרקע והקמת מבנה עליה, שנחתם בין התובעת, חברה קבלנית בעלת זכויות חכירה בקרקע, לבין גרמק ציוד דנטלי ורפואי בע"מ, המיוצגת ומובטחת על ידי הנתבעת. בנוגע לחוזה התגלעו חילוקי דעות והם הובאו לבוררות, וכתוצאה מכך ניתן פסק דין שהורה לגראמק ולנתבעת לשלם לתובע סכומים נכבדים. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט. עם זאת, ניסיונותיה של התובעת לגבות את החוב לא צלחו, מה שהוביל אותה להודיע הן לגראמק והן לנתבע על ביטול החוזה. לאחר מכן הגיש התובע תביעה לפיצויים, אותה ביקש הנתבע לדחות. הנתבעת טענה כי אישור פסק הבוררות על ידי בית המשפט מנע מהתובעת להגיש תביעה חדשה על בסיס פסק הבוררות עצמו, כי התובעת לא ציינה את העילות המשפטיות הספציפיות לתביעתה וכי התביעה לפיצויים אינה תקפה לאחר ביטול החוזה. בית המשפט קבע כי עילת התביעה של התובעת, המבוססת על סירובה של הנתבעת לקיים את פסק הדין המאשר את פסק הבוררות, אינה חוסה תחת כל פסיקה קודמת של בית המשפט. עוד נקבע כי התובעת לא נדרשה לפרט את הבסיס המשפטי המדויק לתביעתה, שכן העובדות המהוות את עילת התביעה היו מפורטות דין. בנוסף, בית המשפט מצא כי ביטול החוזה אינו פוסל את פסק הבוררות וכי התביעה לפיצויים בעקבות ביטול החוזה היא נושא למחלוקת שמוטב לדון בה במהלך המשפט. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי טענות הנתבעת בדבר ניפוח סכום התביעה לכאורה וביטולו כביכול של החוזה על ידי התובעת לפני פסק הבוררות היו עניינים עובדתיים שנויים במחלוקת שאינם ראויים לסילוק על הסף.