בש"פ 9703/07

תקציר

שני ערעורים אלה הם על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הערעור הראשון מערער על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות די ראיות לכאורה נגד המערער. הערעור השני מתייחס להחלטה לשחרר את המערער מחלופת מעצר. על פי כתב האישום, המערער והמתלוננת היו חברים. סעיפי האישום נגדו כוללים פגיעה בפרטיות, הטרדה, הפרת צווי בית משפט, איומים, הסגת גבול, גניבה, הפרת צו שנועד להגן על אדם, הפרעה לעובד ציבור ותקלה בציבור. הרקע לכתב האישום הוא רצונה של המתלוננת לנתק את יחסיה עם המערער. המערער הפר שוב ושוב את ההוראות שניתנו לו, הן על ידי המשטרה והן על ידי בית המשפט, שלא ליצור קשר עם המתלונן. הראיות נגד המערערת כוללות את דברי המתלוננת, הנתמכים בדברי שותפתה לחדר, הקלטות שיחות בין המערער למתלוננת, הודעות בכתב ששלח המערער למתלוננת והודעותיו של המערער עצמו במשטרה. התנהגותו של המערער מתאפיינת באובססיה והסלמה, ומעשיו כוללים אלימות מילולית ואלימות כלפי רכוש. בצדק הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה נגד המערער. באשר למעצר, מסוכנותו של המערער ניכרת במעשיו, בזלזול שלו בחוק ובהרשעותיו הקודמות, הכוללות עבירות אלימות. בנוסף, חוסר האמון של המערער ורמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו אינם מאפשרים לשחררו לחלופת מעצר. הדבר נכון במיוחד במקרה של אלימות במשפחה, בו על בית המשפט לנקוט משנה זהירות. לפיכך, הערעור הראשון, בדבר קיומן של ראיות לכאורה, נדחה, והערעור השני, בדבר חלופת המעצר, מתקבל. המערער יישאר במעצר עד תום ההליכים.