ת"א 45965-06-12

תקציר

בנק מזרחי-טפחות ביקש להיערך לשיווק מוצרי ביטוח ופנסיה בעקבות המלצות הצוות הבין-משרדי לרפורמה בשוק ההון בראשות ד"ר יוסי בכר, שהציע לאפשר לבנקים לעסוק בביטוח חיים ובייעוץ פנסיוני. הבנק התקשר עם חברת המומחים להטבות עובדים, חברת בנפית, להקמת מערך הייעוץ הפנסיוני של הבנק וללוות אותו. ההסכם נחתם בינואר 2005 והיה אמור להכשיר את הבנק לקבלת היתרים מיידית ולשיווק המוצרים. ההסכם קבע את התמורה שתקבל בנפית מהבנק, שחולקה לשני חלקים: תשלום חודשי קבוע בתקופת ההקמה, ותגמול מכירות לאחר שהבנק החל לשווק את המוצרים, שישולמו מתוך הכנסות הבנק ממכירת מוצרים אלה לאורך חייהם. הבנק היה אמור לקבל את ההיתרים בתוך שנה, אך בשל עיכובים רגולטוריים הוא קיבל היתר חלקי בלבד כעבור שנתיים, וההיתר היה מצומצם מהצפוי. כתוצאה מכך, הכדאיות הכלכלית של כניסת הבנק לייעוץ הפנסיוני פחתה משמעותית. לאחר מכן הסכימו הצדדים על מספר תוספות להסכם, אשר הפחיתו את התשלום החודשי לבנפית, ושינו את מנגנון התמורה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא התקופה שבגינה זכאית בנפית לתגמול מכירות. הבנק טוען כי הוא מוגבל לתקופת ההסכם, ואילו בנפית טוענת כי היא זכאית לתגמול מכירות לאורך כל חיי המוצרים הנמכרים בתקופת ההסכם. בית המשפט קבע כי ההסכם מזכה את בנפיט בתגמול מכירות לאורך כל חיי המוצרים הנמכרים במהלך תקופתו. שלוש התוספות להסכם נועדו לדחות את מועד קבלת תגמול המכירה בשל העיכובים הרגולטוריים ולא נועדו לוותר על זכות זו. לפיכך, על הבנק לשלם לבנפית תגמול מכירות של 2% (השיעור המינימלי על פי ההסכם) עבור כל מוצרי הביטוח הפנסיוני המשווקים על ידי הבנק במהלך תקופת ההסכם, לאורך חיי מוצרים אלה. כמו כן, על הבנק להעביר לבנפית חשבונות שנתיים המפרטים את הכנסות הבנק ממוצרים אלה, אשר ישמשו בסיס לחישוב תגמול המכירות. ההסכם הסתיים ב-30 בספטמבר 2011. בנפיט אינה זכאית לתגמול מכירות עבור מוצרים ששווקו לאחר מועד זה. בנוסף, על הבנק לשלם לבנפיט 165,000 ₪ כגמול מכירות עבור התקופה שבין סיום ההסכם ועד להגשת התביעה, ו-25,000 ₪ עבור הוצאות משפט.