עב"ל 203/10

תקציר

בית הדין פסק לטובת המערער, שלקה בשבץ מוחי ביום 30.4.03, והכיר בו כ"פגיעה בעבודה". החלטה זו התקבלה לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. על פי סעיף 83 לחוק החל, תאונה המתרחשת לעובד במהלך עבודתו נחשבת כקשורה לעבודה אלא אם הוכח אחרת. עם זאת, אם התאונה אינה תוצאה של גורמים חיצוניים נראים לעין, ההשפעה של אירוע העבודה על התאונה חייבת להיות גדולה משמעותית מזו של גורמים אחרים. במקרים של תאונות גורם חיצוני בלתי נראה, כמו שבץ מוחי, בית המשפט ממנה מומחה רפואי כדי לקבוע את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה הבריאותית. חוות דעתו של המומחה חיונית כדי לקבוע האם השפעת אירוע העבודה הייתה פחותה משמעותית מזו של גורמים אחרים. במקרה זה, המוסד לביטוח לאומי נשא בנטל ההוכחה לכך. בית המשפט הכיר בכך שלמערער היו מצבים בריאותיים קודמים שהגבירו את הסיכון שלו לשבץ מוחי, אך אלה לא היו הגורם העיקרי לשבץ מוחי. חוות הדעת של המומחה היו מכריעות בעניין זה, ופרשנותן היטיבה עם המערער. בעוד שחלק מהדעות קבעו כי השפעת אירוע העבודה הייתה פחותה בהרבה מגורמים אחרים, אחרות ציינו כי היא הייתה פחותה בלבד. בית המשפט פירש עמימות זו לטובת המערערת, והגיע למסקנה כי המוסד לביטוח לאומי לא הצליח להוכיח את תחולת סעיף 83. יתר על כן, תגובת המומחה, כי אירוע העבודה היווה טריגר לאירוע המוח, חיזקה את החלטת בית המשפט. למרות שהמומחה ציין כי ייתכן שהשבץ המוחי התרחש ללא קשר לאירוע העבודה בשל גורמי הסיכון של המערער, ניתוח התגובה על ידי בית המשפט קבע כי הקשר הסיבתי מוכח דיו. קביעת אחוזי הנכות כתוצאה מאירוע העבודה תידון בהמשך בוועדה רפואית. עוד ציין בית המשפט כי אפיון אירוע העבודה על ידי בית הדין האזורי כטיעון קצר אינו מוצדק, שכן היה מקום להותירו למומחה הרפואי לקבוע את השלכותיו. משכך, התקבל הערעור, והאירוע המוחי של המערער הוכר כקשור לעבודה. המוסד לביטוח לאומי חויב בשכר טרחת עורך דינו של המערער, בסך 3,500 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.