ו"ע 103/08

תקציר

החלטה זו נוגעת להערכות הפרטניות של שווי הבתים ברצועת עזה ובצפון השומרון, שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות. ההערכות נערכו בהתאם לסעיף 37 לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005. המערערים, שהיו בעלי הדירות שנכסיהם פונו, טענו כי השומות שערך השמאי הממשלתי הראשי נמוכות מדי וביקשו מבית המשפט להתערב. המערערים טענו כי השמאי נעדר סמכות לתת הוראות לנציגיו וכי השומות נעשו על בסיס שיקולים זרים, לרבות רצון להפחית את סכום הפיצוי. עוד טענו כי השמאי הפעיל לחץ על הנציגים להוריד את השומות שלהם והסתיר שומות מקוריות מבעלי הדירות. בית המשפט קבע כי לשמאי סמכות לתת הנחיות וכי ההנחיות הוצאו כדי לשמור על שוויון ואחידות בין השומות. בית המשפט מצא כי המערערים לא הוכיחו את טענותיהם בדבר שיקולים זרים ולחץ שלא כדין. עוד קבע בית המשפט כי יש לבחון את ההערכות על סמך תוצאותיהן הסופיות, ולא על פי שלבי ביניים. באשר לשווי הקרקע, לרבות פיתוחה, קבע בית המשפט כי הסכום הקבוע שקבע השמאי גרם לאי שוויון בין בעלי הדירות והחזיר לו סוגיה זו לעיון מחדש. בית המשפט אף הורה לשמאי לבחון מחדש את תעריף הבסיס ששימש לשומות, וכן את שיעורי עלויות הבנייה הנוספות, לרבות שכר טרחת עורך דין וייעוץ, ויזמות. עוד קבע בית המשפט כי על השמאי לתת החלטה ברורה בדבר החזר דמי הכניסה להסדר הפשרה, ובדבר אופן קביעת שטח הבית לצורך השומות. התיק הוחזר לשמאי לעיון חוזר בהתאם להנחיות בית המשפט.