פש"ר 30960-09-14

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת לתוקפו של משכון שנתן חייב לטובת בנק לגבי נכס מסוים. החייב והמשיב טענו כי הבנק אינו נושה מובטח משום שההלוואה, שהמשכון נועד להבטיח, סולקה או הוחלפה בנכס אחר, וכי הבנק נתן בשנת 2007 מכתב שחרור הפוטר את עמידר מחובת רישום משכנתא. עם זאת, השופט מצא כי מכתב השחרור היה מותנה וכי גרסת הבנק לאירועים נתמכה בראיות הקיימות. זאת ועוד, השופט קבע כי החייב והמשיב לא הציגו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם, בעוד הבנק סיפק ראיות משכנעות, לרבות מסמכים והתכתבויות, המאששות את גרסתו לאירועים. השופטת דחתה גם את הטענות בנוגע להסכם השיתוף, וציינה כי המשיבה חתמה עליו ופעלה על פיו במשך שנים, כך שטענותיה הנוכחיות נגדו אינן נסבלות. בנוסף, השופטת ציינה כי החייב מנוע מלטעון להיעדר זכויות הבנק בנכס בשל טענות סותרות שהועלו בהליכים משפטיים אחרים. השופט הגיע למסקנה כי המשכון לטובת הבנק תקף, והורה לחייב ולמשיב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הבנק.