עת"א 22590-10-23

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סוגיית קביעת מועד תחילת המאסר במקום קנס לעותר שכבר היה כלוא באישומים אחרים. שאלת המפתח היא האם המאסר בגין אי תשלום קנס מתחיל מיום מתן צו המעצר או מיום קבלתו וביצועו על ידי שירות בתי הסוהר. פקודת נציב תלונות הציבור והסעיפים הרלוונטיים לחוק העונשין ולחוק סדר הדין הפלילי מסדירים את ההוראות למאסר במקום קנס. על פי החוק, אין להוציא צו מעצר בגין אי תשלום קנס לפני שהנידון קיבל הודעה של 14 יום. תקופת ההודעה המוקדמת מציעה אפשרות לשלם את הקנס ולהימנע ממאסר. פסק הדין בוחן פסקי דין קודמים, הקובעים כי תחילת מאסר במקום קנס היא מועד מתן הצו או, לכל המאוחר, תום תקופת ההודעה המוקדמת בת 14 הימים. הסמכות לעכב את ביצועו של צו כזה נתונה אך ורק לבית המשפט שנתן אותו. לשב"ס אין סמכות לדחות את המאסר, גם אם האסיר מבקש לשלם את הקנס או להגיש התנגדות. באשר למקרה הנוכחי, בית המשפט קובע כי המאסר היה צריך להתחיל ביום 4.8.2023, יום הוצאת צו המעצר, או בסמוך לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת. העיכוב בביצוע הצו מיוחס לתסבוכות בירוקרטיות בין רשויות השלטון השונות ואינו מצדיק את דחיית המאסר. לפיכך, שב"ס מונחה לתקן את רישומים בהתאם, ויש לשחרר את העותר עם קבלת העתירה ותשלום הקנס.