בש"פ 6210/22

תקציר

הפסקה דנה בערעור שהגיש המשיב על מעצרם ובהחלטת בית המשפט בעניין. כללי המעצר הרגילים קובעים כי יש להשאיר את המשיב במעצר עד תום משפטו העיקרי, אלא אם כן הוצגו נימוקים ספציפיים לצורת מעצר חלופית. ברור כי המלצות כאלה אינן זמינות במקרה זה. בית המשפט מבהיר כי החלטה קודמת של השופטת ברק-ארז מתפרשת באופן שגוי, שכן היא אינה מחייבת צורת מעצר חלופית למשיב. השופט מדגיש כי חזקת המסוכנות במקרה זה גוברת על חזקת החפות, במיוחד נוכח אופי העבירות שבוצעו והסיכון הנשקף לציבור. בית המשפט דוחה את ניסיונו של הסנגור להשתמש ברישומי שמיעה לא רשמיים כדי לפרש את החלטת השופטת ברק-ארז, שכן היא אינה מהווה גרסה מהימנה או רשמית של ההליך. זאת ועוד, הבקשה להעביר את ההליך לשופטת ברק-ארז נדחית, שכן השופטת הנוכחית סבורה כי ההחלטה מובנת מאליה ולכל הרכב יש סמכות ליישמה. הערעור מתקבל, והמשיב מורה להישאר במאסר עד תום משפטו, אם כי האפשרות לשחרור עתידי לשיטת מעצר חלופית נותרת פתוחה אם יוצגו טעמים מיוחדים.