בש"א 139/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. המבקשת ביקשה להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אשר דחה את תביעת המבקשת כנגד המשיב. המועד המקורי להגשת הערעור היה 27.1.08, אך את הודעת הערעור שלח המבקש ביום האחרון באמצעות דואר מהיר, והגיע לבית המשפט למחרת, 28.1.08. המבקשים טענו כי השיהוי לא היה משמעותי וכי סיכויי ההצלחה שלהם בערעור גבוהים בשל טעויות במסקנות בית משפט קמא. עם זאת, המשיב התנגד לבקשה, בנימוק של היעדר "סיבה מיוחדת" לשיהוי וסוגיות פרוצדורליות אחרות. בית המשפט, לאחר שבחן את הטענות, פסק נגד המבקש. השופטת קבעה כי המבקש לא הציג סיבה מוצדקת לעיכוב, במיוחד בהתחשב בכך שההודעה נשלחה לאחר שהמועד האחרון כבר חלף. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי סיכויי הצלחת הערעור נראים נמוכים, שכן טענות המבקש ערערו בעיקר על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא המבוססות על מהימנות עדים, שערכאות הערעור אינן ששות להתערב בהן. בנוסף, חוסר הפירוט של המבקש לגבי הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשה גרם לכך שלא ניתן היה ליישם את הגישה "הסלחנית" להארכת מועדים. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב.