דנ"א 2234/09

תקציר

שלוש עתירות הוגשו בעניין פסק הדין בתיק של מינהל מס ערך מוסף באשדוד ורדקו השקעות בע"מ, שקיבלו פה אחד את ערעור המינהל. בית המשפט נדרש להכריע האם ניתן לנכות מהעותרים מס תשומות בגין חלק מהתמורה שהועברה בעסקה. פסק הדין איחד ארבעה ערעורים של יזמי נדל"ן שהתקשרו בהסכם עם החברה הכלכלית אשקלון לעבודות פיתוח ותשתיות. הערעורים נבעו מסירובו של המנהל להכיר בניכוי מס תשומות בגין חלק מהתמורה שהועברה לחברה הכלכלית. בית המשפט העליון, בהסכמה עם הממונה, קבע כי יש לראות את כל התמורה החוזית כדמי פיתוח והיטלים, שאינם מאפשרים ניכוי מס תשומות. היא ראתה את העסקאות כאילו היזמים שילמו ישירות לעירייה, וזו העבירה את הכספים לחברה הכלכלית. בית המשפט טען כי ניתן להגיע למסקנה זו גם באמצעות פרשנות החוק, הקובע כי התשלום צריך להתבצע לצרכי עסקו של הנישום. מכיוון שעבודות הפיתוח היו עבור העירייה, הן לא היו לשימושם העסקי של היזמים. העותרים, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל ומרכז השלטון המקומי ביקשו דיון נוסף בניכוי מס תשומות, תוך הבחנה בין שירותים עירוניים לפרטיים. הם סברו כי לפסק הדין השלכות רחבות והוא סותר פסיקות קודמות. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי פסק הדין עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת ואינו מצדיק דיון נוסף. היא הדגישה כי פסק הדין אינו שולל לחלוטין את האפשרות להפריד בין הוצאות פרטיות לציבוריות או לנכות מס תשומות בעסקאות עם תאגידים עירוניים. בית המשפט מצא כי הפרדת ההוצאות במקרה הספציפי לא הוכחה וראה בעסקה מעקף שנועד להסוות את מהותו האמיתית של ההסכם. לפיכך, העתירות נדחו, ופסק הדין הקודם עמד בעינו, ומשתמע ממנו כי העותרים אינם זכאים לניכוי מס תשומות על כל חלק מהתמורה.