ה"מ 5317/86

תקציר

בנק המזרחי הגיש תביעה נגד צבי טישלר, איש עסקים בתחום היהלומים, ושני הערבים שלו ליתרת חובו של טישלר לבנק. טישלר וערביו ביקשו לדחות על הסף את התביעה או רשות להתגונן בבית המשפט, בהתבסס על מסמך התחייבות חד צדדי מהבנק שהוצג בשטח הבנק, שלטענתם היווה את הבסיס להסכם שלהם עם הבנק. המסמך פירט את התחייבות הבנק לבצע פעולות פיננסיות בהתאם להלכה, לרבות איסור גביית ריבית. הנתבעים טענו כי התביעה כללה תשלומי ריבית, בניגוד למסמך המוצג. הבנק טען כי המסמך אינו רלוונטי בבית משפט אזרחי וכי החוב מבוסס על הסכמים נפרדים שנחתמו על ידי הנתבעים, המהווים "כתבי שקילות". השופט הסכים עם עמדת הבנק וציין כי מסמך ההתחייבות החד צדדי הוא חוזה ככל חוזה אחר, ולבית המשפט האזרחי סמכות לפרשו. השופט קבע כי התביעה אינה סותרת את תנאי המסמך וכי האינטרס המוזכר בתביעה מבוסס על הסכם נפרד. כמו כן, השופט קבע כי הנתבעים לא סיפקו די פרטים או ראיות כדי לתמוך בבקשתם לדחייה או להצדיק את הגנתם, כנדרש בהליך האזרחי. עוד הבהירה השופטת כי ההגנה המבוססת על סעיף פטור במסמך ההתחייבות החד צדדי אינה תקפה, שכן היא חייבה את הנתבעים להשיב את הכסף או לספק ראיות בשבועה ובאמצעות עדים כי העסקה גרמה להפסד. מאחר שהנאשמים לא מילאו תנאים אלה, הם לא יכלו להשתמש בסעיף כהגנה. לפיכך, דחתה השופטת את בקשת הנתבעים לדחייה על הסף ואת בקשתם לחופשה לצורך התגוננות. הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הבנק.