ע"ח 25907-12-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא לגבי נהג שרישיונו נשלל מנהלית לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. הרישיון הוחזר תשעה חודשים לפני הגשת כתב אישום ובקשה לפסילה על ידי המדינה. הנאשם טען כי חזקת המסוכנות אינה חלה בעניינו וכי חסרות ראיות לכאורה, אולם בית המשפט לא קיבל עמדה זו. הראיות הראו כי הנאשם לא ראה את הקורבן, שחצה את הכביש באיטיות ובמספר נתיבים, ולכן לא יכול היה להפריך את חזקת המסוכנות. עוד קבע בית המשפט כי המדינה הציגה ראיות מספיקות לכאורה, והעבירה את הנטל לנאשם להוכיח אחרת. היסטוריית הנהיגה של הנאשם, שכללה שבע הרשעות בשש שנים, חיזקה אף היא את עמדת המדינה. אמנם חל שיהוי של תשעה וחצי חודשים בין החזרת רישיונו של הנאשם לבין הגשת כתב האישום, אך בית המשפט קבע כי אין בכך גורם מכריע בהחלטה האם לשלול את הרישיון. פסיקה קודמת תומכת בתפיסה כי יש לתת משקל לשיהוי לצד שיקולים אחרים, ובמקרה זה, שיהוי של למעלה מעשרה חודשים לא הצדיק מתן אפשרות לנאשם להמשיך לנהוג, במיוחד נוכח הסכנה שנשקפה ממנו. בית המשפט התייחס גם לטענות בדבר היעדר הוכחה לקשר סיבתי בין הפגיעה לבין מותו של הקורבן, ומצא אותן בלתי משכנעות. בסופו של דבר, העתירה להחזקת רישיון הנהיגה נדחתה, למרות גילו הצעיר של הנאשם וההשלכות המקצועיות של הפסילה, שכן בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את האינטרס הציבורי הכולל ואת הצורך להגן על הציבור מפני נהגים מסוכנים. ההחלטה לשלול את הרישיון עד תום ההליך הפלילי אושרה.