ת"א 59128-10-20

תקציר

הסכם הפשרה בין התובעת לנתבעת, שנועד לפתור סכסוך על קרקע המיועדת לשטח ציבורי על פי תכנית מתאר, אינו חוקי ומבוטל משום שאין בו חתימת גזבר הנתבעת, כנדרש בחוק. נסיבותיו הייחודיות של המקרה, לרבות הודאת הנתבע בתוקפו של ההסכם וחוסר תום הלב בהעלאת התביעה שנים לאחר מכן, מצדיקות לפטור את התובע מהשבת תשלום הפיצויים בגין הפקעת חלק מאדמתו, למרות אי חוקיות ההסכם. בקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשנות את תכנית המתאר מתקבלת, שכן מדובר באינטרס של צדק וצדק אישי בין הצדדים. עם זאת, בקשותיו של התובע כי הנתבע יבנה גדר בטון וישלם דמי שימוש בגין הקרקע נדחות בשל היעדר ראיות מספיקות לשימוש הנטען ופעולותיו הבלתי חוקיות של התובע עצמו ביחס לקרקע. ככלל, כל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין יתקבל באופן חלקי הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד, כאשר התובע פטור מהשבת פיצויים אך הנתבע נאלץ לפעול לשינוי התכנית.