בר"ע 40330-10-16

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך בין מבקש, משרד עורכי דין, לבין מתמחה לשעבר שלהם, המשיב. המשיב עבד במשרד עורכי הדין של המבקש כמתמחה מספטמבר 2014 ועד פברואר 2015. בעקבות פיטוריו הגיש המשיב כנגד המבקש תביעה לזכויות הנובעות מהעסקתו. המבקש הגיש תביעה שכנגד, בטענה ללשון הרע ותבע פיצויים. במהלך ההליך ניסה המבקש להביא כראיה, צילומי מסך של הודעות הפייסבוק הפרטיות של המשיב. עם זאת, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את בקשת המבקשת, והחליט להחריג את צילומי המסך מהפרוטוקול. בית המשפט קבע כי המבקש ניגש להודעותיו הפרטיות של המשיב שלא כדין ומשכך הראיות אינן קבילות. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו. לאחר שיקול דעת מעמיק, דחה בית הדין לערעורים את בקשת רשות הערעור, ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הסכימה כי המבקש פגע בזכויות הפרטיות של המשיב וכי הראיות הושגו שלא כדין. זאת ועוד, ערכאת הערעור הדגישה את הצורך בריסון שיפוטי בהתערבותה בהחלטות ביניים של בית המשפט המנהל את ההליך. משכך, הערעור נדחה, כלומר החלטת בית המשפט המחוזי לפסול את הראיות בעינה. סיכום פסק דין זה משרטט את המחלוקת המשפטית כולה, תוך שימת דגש על הפרטים המרכזיים הנוגעים לפסילת ראיות והחלטות בתי המשפט.