ע"פ 42897-02-22

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פסק דינו של בית משפט קמא בתיק של התעללות בבעלי חיים ובעבירות נלוות אחרות. המערער, שייצג עצמו בבית משפט קמא, ערער על הכרעת הדין מכמה טעמים, ובהם תחולת הגנת הצורך והטעות בהגנת מצב הדברים בגין עבירות התעללות בבעלי חיים, וביקש זיכוי בעילה של הגנה מפני צדק בשל התנהלותו של המשיב במהלך החקירה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטענות, דחתה את הערעור ואישרה את ממצאי בית משפט קמא בנוגע לעבירות של התעללות בבעלי חיים, איומים על עד ושיבוש הליכי משפט. הודגש כי מעשיו של המערער כלפי הכלבים היוו התעללות ולא היו מוצדקים, שכן הם גרמו כאב וסבל ללא כל הצדקה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער בדבר יחס בלתי הוגן מצד הרשויות, ולא מצא כל פגם בניהול החקירה והתביעה. בנוסף, הסכים בית המשפט קמא עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר טווחי ענישה נפרדים לכל אישום, בהתחשב בנסיבות השונות ובפערי הזמנים בין העבירות. עם זאת, שופטי הערעור התערבו חלקית בגזר הדין בכך שהציעו לקצר את תקופת הצו הכובל מ-10 ל-7 שנים, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובתפקידם של הכלבים בחייו. ההחלטה התקבלה פה אחד.