ה"פ 28939-12-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מכרז פומבי שפרסמה חברת מים סולארית, בנוגע להחלפת מוני מים באזור בית שמש. במכרז הוגשו הצעות לאספקה, התקנה ותחזוקה של מדי המים החדשים, שכללו מערכת קריאה מרחוק. בין תנאי המכרז היו הדרישות כי מדי המים יהיו בעלי היתרים הלכתיים מיוחדים, יעמדו בתקנים רגולטוריים ויהיו בעלי מחזור שנתי מינימלי של 3 מיליון שקל בכל אחת משלוש השנים שקדמו למכרז. שתי חברות, ארד ואפקון, טענו כי ההצעה הזוכה של מגר לא עמדה בתנאי סף אלה. בית המשפט מצא כי הצעתה של מגר אכן לא עמדה בתנאים המהותיים שהותוו במכרז. ראשית, מגר לא הגישה את האישורים הרגולטוריים הנדרשים עבור מדי המים, ובפרט עבור המונים הדיגיטליים מתוצרת ניסקו טלמטיקס, שהיו חלק בלתי נפרד מהצעתה של מגר. האישורים שהוגשו התייחסו רק לרכיבים המכניים של מדי המים ולא הקיפו את המונים הדיגיטליים או את יחידות השידור האלחוטיות. מחדל זה היווה הפרה מהותית, שכן הוא נגע למטרת הליבה של המכרז - מדידה מדויקת של צריכת המים. יתרה מכך, מגר סימנה בטפסי המכרז כי תספק מדי מים אחידים ברוב הקטרים, למרות שאין ברשותה את האישורים הנדרשים למונים אלה, שהתקבלו חודשים לאחר המועד האחרון להגשת ההצעה. מצג מטעה זה פגע בניקוד של אפקון והעניק למגר יתרון בלתי הוגן. בנוסף, בעוד שמגר סיפקה אישורים הלכתיים עבור המונים הדיגיטליים של ניסקו, לא היו להם האישורים הנדרשים עבור מד המים בקוטר 8 גוונים. הסברה של מגר לכך נמצא בלתי מספק, והמכרז דרש אישורים הלכתיים לכל מדי המים. בית המשפט גם הביע ספק באשר למילוי דרישת המחזור הכספי על ידי מגר, שכן האישור שהוגש היה שונה מהמתכונת הנדרשת. לסיכום, פסק בית המשפט לטובת ארד ואפקון, הורה על ביטול זכייתה של מגר וחייב את ועדת המכרזים של מים סולאריים לבחון מחדש את יתר ההצעות, לרבות אלה של ארד ואפקון. סולאר ווטר ומגר חויבו לשלם את הוצאותיה המשפטיות של ארד, ואילו אפקון חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מסולאר מים ומגר.