פש"ר 24501-10-15

תקציר

אשתו של החייב ביקשה לבטל הסכם מכר, שנחתם לפי סעיפים 13, 17, 18 ו-30 לחוק החוזים, בטענה שהוא נובע מכפייה ואיומים. לטענתה, יומיים לפני חתימת ההסכם הודיע לה החייב כי עליהם למסור את דירתם לנושה, חלפון, אחרת ייגרמו להם השלכות קשות. עוד טענה אשת החייב כי לא ידעה מראש על ההסכם, ונודע לה עליו רק תוך 48 שעות מחתימתו. בתוך כך, אישר החייב כי הוא נתון ללחצים בשל קריסת עסקיו ואיומיו של חלפון, שכללו פגיעה במשפחתו. בית המשפט הכיר בכך שגם החייב וגם אשתו אולצו כלכלית לחתום על הסכם המכר, מה גם שאחיו של החייב היו נתונים גם הם ללחץ, ולאשתו לא הייתה חלופה סבירה. לפיכך, ניתן לבטל את ההסכם, דבר שבא כוח החייב עשה תוך זמן סביר. עוד מצא בית המשפט כי הסכם המכר היה למראית עין בלבד, כפי שעולה מסעיפיו ומפעולות הצדדים והתקשרויותיהם לאחר חתימתו, לרבות הצעתו של חלפון כי אשת החייב תעבוד אצלו. ההסכם לא שיקף עסקה אמיתית אלא נועד להבטיח את פירעון החוב של חלפון. לפיכך, הוא נחשב לחוזה למראית עין, מה שהופך אותו לבטל. יתר על כן, בית המשפט תהה האם ההסכם מפר את סעיף 30 לחוק החוזים, ההופך חוזים בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או מנוגדים לתקנת הציבור לבטלים. עם זאת, בית המשפט לא היה בטוח אם שני הצדדים חולקים מטרה בלתי חוקית, במיוחד לאור חוסר האינטראקציה של אשת החייב עם חלפון. כמו כן, מצא בית המשפט כי לא מתקיימים תנאי סעיף 18 לחוק החוזים, המחייב קיומם של עוגמת נפש, ניצול ותנאים בלתי סבירים. לסיכום, הסכם המכר נקבע כבטל ומבוטל, יחד עם הערת האזהרה הנלווית אליו. המשיב חויב לכסות את הוצאות הנאמן, אשת החייב והנאמן, בסך 30,000 ₪, ואילו בית המשפט המליץ לרשות המסים לחקור את נסיבות העסקה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ומיום 17.9.2018.