ת"פ 17642-12-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בקשר שבין הליכים פליליים למשמעתיים בגין מעשים שבוצעו בכלא. ההגנה טענה כי סעיף 62 לפקודת בתי הסוהר מונע ענישה כפולה, ומאחר שהנאשם כבר הועמד לדין משמעתי בגין המעשה בו הואשם, לא ניתן להענישו שוב בפלילים. עם זאת, בית המשפט פירש את סעיף 62 באופן שונה. בית המשפט קבע כי סעיף זה מתייחס לאסיר שהואשם בעבירת משמעת בפני בית המשפט, כאמור בסעיף 61 לפקודת בתי הסוהר, המאפשר לבית המשפט להטיל מאסר נוסף של עד 6 חודשים בגין כל עונש קודם שריצה האסיר. בית הדין נימק זאת בכך שהליכים משמעתיים ופליליים משרתים תכליות שונות ובעלי אופי ותוצאות שונות. לכן, דין משמעתי לא צריך למנוע הגשת כתב אישום פלילי. גם מספר החלטות קודמות תומכות בפרשנות זו. באשר לטענה כי הנאשם נענש פעמיים בגין אותה עבירה, מצא בית המשפט כי האינטרסים, המטרות, הערכים והתפקידים של שני ההליכים שונים באופן משמעותי, ולכן אין זה הגיוני לראות בהם שווי ערך. בית המשפט הגיע למסקנה כי למדינה צריכה להיות הבחירה בין פתיחה בהליך משמעתי מהיר עם עונש קל יחסית לבין הליך פלילי בעל השלכות רחבות ומשמעותיות יותר, גם אם הוא אורך זמן רב יותר.