ע"פ 382/74

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של יחיד שהורשע בעבירה על פקודת מס הכנסה בחמישה אישומים. המערער מקבל שלושה מהאישומים אך מערער על השניים האחרים. בית המשפט העליון קובע כי יש לבטל את ההרשעה באישום הרביעי מאחר שהעובדות שהוצגו אינן מלמדות על עבירה. עם זאת, העונש בגין אישום זה לא יוקל כנדרש בחוק. בית המשפט מסביר כי תכליתו של סעיף 197 לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965, הקובע כי בית משפט אינו יכול להחמיר בעונש המוטל על נאשם אלא אם כן הוגש ערעור על גזר הדין עצמו, היא להבטיח כי נאשמים לא יירתעו מלממש את זכותם לערער. לפיכך, העונש הכולל יישאר על כנו למרות ביטול האישום הרביעי, שכן הוא נופל בתוך העונש המרבי שהוטל. השופט עציוני מציג דעה חולקת, וקובע כי יש לבטל גם את העונש בגין האישום הרביעי, שכן הוא מהווה החמרה בעונש ומנוגד לסעיף האמור. השופט ברנזון מסכים עם פסק דינו של ממלא מקום הנשיא, ומדגיש כי הסמכות להותיר את העונש על כנו היא נדירה ויש ליישמה רק במקרים ייחודיים. הכרעת הדין גם מבהירה את שלוש הדרכים שבהן ניתן לבצע את העבירה של הכנת דו"ח שגוי ואת החזקה הנדרשת להוכחת עבירה כזו.