בש"א 2190/04

תקציר

המשיב הגיש תביעה כספית בסך 225,000 ₪ כנגד המבקשים בגין מטרדים שונים שנגרמו מהתחנה המרכזית החדשה בירושלים. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה, בטענה כי טענות המשיב – שבמרכזן ירידת ערך דירתו בשל מטרדים כגון אור שמש חסום ורעש – היו צריכות להיות מופנות כלפי רשויות התכנון, וכי הוא לא מיצה את הסעדים העומדים לרשותו על פי חוק התכנון והבניה. עוד טענו כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בעניין, וכי המשיב מנסה להרחיב את טענותיו מעבר לאמור בכתב התביעה המקורי. השופט הסכים חלקית עם המבקשים. נמצא כי את מרבית טענות המשיב, למעט טענות הנוגעות לרעש, ניתן וצריך היה להעלות בפני הוועדה לתכנון ובניה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, והימנעותו של המשיב מכך בתוך שלוש השנים הנקובות מעידה על החמצת ההזדמנות לעשות כן. לבית המשפט לא הייתה סמכות עניינית לדון בתביעות אלה, ולכן הן נדחו. עם זאת, השופט התיר את המשך הטענה בדבר הרעש, שכן סביר היה שלא ניתן היה לצפות מטרד זה בשלב התכנון. השופט פסק גם בכמה עניינים פרוצדורליים. המשיב היה רשאי לצרף לכתב תביעתו חוות דעת מומחה בנושא הרעש, אך חויב לשאת בהוצאות המבקשים. התייחסותו של המשיב לחוקים נוספים בתשובתו לא נחשבה להרחבה של טענותיו, אך הסעד המבוקש ביחס לדינים אלה לא הותר. כמו כן נפסקו למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ מהמשיב. לבסוף פירטה השופטת את הליך קדם המשפט, הכולל גילוי מסמכים ועיון בהם, הגשת שאלונים והגשת תצהירים מעדויות ראשוניות משני הצדדים. נקבע מועד למשפט מקדמי ל-12.7.05, עם מועדים נוקשים לכל שלב בתהליך.