בר"מ 7601/23

תקציר

המקרה נסוב סביב חישוב היטל השבחה בגין פרויקטים לבנייה בהרצליה במסגרת תמ"א 38 ותכנית נוספת לחיזוק רעידות אדמה. שתי חברות משיבות, המחזיקות במקרקעין בהרצליה ורשאיות להקים פרויקטים על פי תכניות אלה, הוסיפו קומות לבניינים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה ביקשה היטלי השבחה עבור קומות נוספות אלה. התגלעו חילוקי דעות לגבי שיטת חישוב ההיטל, ובפרט לגבי תוספת הקומה שאינה פטורה מפי תכנית מתאר ארצית. בתחילה חישב השמאי המכריע את ההשבחה הכוללת וניכה את החלק המיוחס לקומה הנוספת. הוועדה המקומית ערערה על כך, וביקשה היטל רק עבור הקומה הנוספת. ועדת הערר הסכימה חלקית, אך קבעה חישובים נפרדים לשיפורים כוללים ונוספים, וחייבה רק עבור האחרונים, למעט כאשר סך ההשבחה נמוך יותר. המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי בטענה להתערבות בלתי הוגנת של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי זיהה טעויות הן של השמאי והן של הוועדה, והציע שיטה מתוקנת לייחוס השבחה על בסיס שטחי תכנית. המבקש ערער על גישה זו בערכאה הגבוהה יותר, ומתח ביקורת על ההערכה המקושרת של שתי התכניות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת החופשה, תוך שימת דגש על התערבות מוגבלת במקרים מסוג זה, התלויים בנסיבות ספציפיות. לפיכך, הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.