דב"ע מט/5 - 7

תקציר

פסק הדין עוסק בסיווגה של "תוספת התראה" המשולמת לעובד מדינה במסגרת שכרו הקובע, הרלוונטית לקצבת הפנסיה שלו. בית המשפט צריך להחליט האם התוספת היא תוספת אמיתית או חלק בדיוני מהשכר הרגיל. התוספת המדוברת מפצה עובדי מדינה על נכונותם להיענות לשיחות מחוץ לשעות העבודה הרגילות. הוא משולם מדי חודש, על בסיס מספר מוסכם של שעות כוננות, ואינו תלוי בעבודה המבוצעת בפועל. על בית הדין להכריע האם תוספת זו מותנית בגורמים מסוימים, דהיינו הנכונות לעבוד, והאם יש לראות בה תוספת מיוחדת או חלק מהשכר הרגיל. ההבדל המרכזי במקרה זה, בהשוואה לפסקי דין קודמים, הוא שמדובר בערנות מקצועית, ולא מנהלית. בית המשפט מגיע למסקנה כי התוספת היא אכן תוספת, המשולמת עבור הנכונות לבצע עבודה, ואין לראות בה חלק מהשכר הקובע. זאת משום שהיא קשורה לתנאי מסוים – הנכונות לעבוד מחוץ לשעות הרגילות – ואינה תשלום פיקטיבי עבור עבודה רגילה. יתר על כן, העובדה שחלק מעובדי המדינה אינם מקיימים תנאי זה אך עדיין זכאים לתוספת אינה משנה מסקנה זו. לפיכך, קביעת בית המשפט היא כי יש לקבל את הערעור, ואין לכלול את התוספת בשכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה.