ע"פ 10025/16

תקציר

עניינו של המערער בהרשעתו של המערער כשותף לניסיון רצח בשני אירועים. המערער טען כי לא הייתה לו "כוונה להרוג" באירוע הראשון וכי שותפו לפשע, ח', פעל בנפרד מהסכמתם שלא לפגוע בילדים באירוע השני. בית המשפט בחן בדקדקנות טענות אלה, ובסופו של דבר קבע כי כוונתו של המערער להרוג ניכרה בראיות שונות, לרבות אמירותיו שלו ומעשיו במהלך האירועים. באירוע הראשון מצא בית המשפט ראיות משכנעות לכוונה, כגון שימוש בנשק מסוכן, מיקום הפציעות והודאת המערער בהשתתפות בפיגוע. טענת המערער כי מעשיו נועדו רק להפחיד נדחתה בשל חומרת המעשים והעדויות התומכות. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר תכנית משותפת שאינה כוללת פגיעה בקטינים, והדגיש את הסיכון הנוסף שתכניות פליליות משותפות יכולות לכלול סטיות בלתי צפויות. לגבי האירוע השני טען המערער כי לא השתתף באופן פעיל בדקירה, אך בית המשפט קבע אחרת, וציין כי החזיק סכין במהלך האירוע, ובכך רמז על מעורבות פעילה למרות שטען לחריגה מכוונות מוסכמות. הערעור כלל גם חוסר שביעות רצון מהליך המשפט ואכיפה בררנית לכאורה, שבית המשפט דחה מחוסר ראיות. בגזר הדין הכיר בית המשפט בגילו של המערער ובהתקדמותו השיקומית, אך קבע כי חומרת העבירות מצדיקה עונש מאסר משמעותי. לפיכך, העונש הראשוני של 12 שנים הופחת מעט לתשע וחצי שנים. הפיצוי לנפגעים אושר כראוי למרות טענות המערער בדבר מצבו הקטין ומצבו הכלכלי. ככלל, בית המשפט דחה את מרבית טענות המערער, אישר את הרשעתו והכיר בחומרת עבירותיו שבוצעו על רקע לאומני.