תמ"ש 26620/99

תקציר

בפסק דין זה פוסק בית המשפט לטובת טענת התובע כי דירה הרשומה על שמו ועל שם גרושתו (הנתבעת) שייכת כולה לו. הראיה המרכזית היא טופס ייפוי כוח משנת 1977 עליו חתומה הנתבעת, בו ויתרה על תביעותיה וזכויותיה בדירה, ובכך העניקה לתובע סמכות מלאה למכור, להעביר או לעשות בה כרצונו. הנתבעת טענה כי חתמה על ייפוי הכוח תחת מצוקה נפשית וללא הבנה מלאה של השלכותיו, אך השופטת לא מצאה ראיות התומכות בטענה זו. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעת כי הוטעתה בנוגע לשמירת זכויותיה בדירה. נמצא כי הנסיבות מצביעות על העברת זכויות ברורה מהנתבע לתובע, גם ללא רישום פורמלי. השופטת התייחסה לחוקים הרלוונטיים התומכים בהחלטה זו וקבעה כי זכויות הנתבע בדירה עברו לתובע. יתרה מכך, השופטת קבעה כי ניסיונה של הנתבעת לגבות תשלום מהתובעת בתמורה לחתימה על ייפוי כוח חדש היה בלתי סביר, מה גם שלא היה קשור לשווי זכויותיה בדירה. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות חוסר העניין של הנתבעת בדירה במשך שני עשורים וקבלת 60% מנכסי הצדדים בהסדר הגירושין, החליטה השופטת להתיר את רישום הדירה כולה על שם התובעת. הנתבע חויב לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין בסך 1,000 ₪. פסק הדין איפשר לתובע לרשום את הדירה באופן בלעדי, ולמעשה להעביר את זכויות הנתבע אליו. פסק דין זה לא הטיל איסור פרסום, אך היה צורך למחוק פרטים מזהים אישיים. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, והמזכירות הונחתה למסור העתקים לעורכי הדין המעורבים.