ת"א 65749-08-23

תקציר

הנתבע, מר אליאס תאיא, הגיש בקשה לדחיית תביעתו של התובע מר עלאא אלדין ברכאת לפסק דין הצהרתי לביטול חלקים מסוימים מהמסקנות מהליך קודם בין אותם צדדים. ההליך הקודם הסתיים בצו לפינוי ברכאת מנכס שחכר. ברכאת טוען כי הממצאים בהליך הקודם, שמצאו אותו אשם בזיוף, התבססו על ראיות כוזבות ולכן יש לבטל חלק מהקביעות. לגופו של עניין, הוא מבקש לבטל חלקית את פסק הדין הנוגע לאמיתות הסכם שכירות בינו לבין מר מחמוד דיאב טייה, אחיו המנוח של מר תאיה. ברכאת טוען כי ראיות חדשות מלמדות כי מר תאיה זייף את דגימות החתימה שהוגשו למומחה שמונה על ידי בית המשפט בהליך הקודם. עם זאת, בית המשפט מוצא כי תביעתו של ברכאת אינה עומדת בתנאים המקדמיים לביטול פסק דין מחמת מרמה. ראשית, התנאי השני, הדורש כי טענת המרמה תהיה חיונית לשינוי תוצאת ההליך הקודם, אינו מתקיים. בית המשפט כבר קבע עילת פינוי עצמאית על סמך מסמך מזויף אחר, ותוקפו של ההסכם המדובר לא הוכח. שנית, התנאי השלישי, המבוסס על שקידה סבירה, אינו מתקיים, שכן לברכאת נדרשה למעלה משנה לאסוף ראיות לאימות חתימה בהליך הקודם, אך לא עשה כן. הראיה החדשה אינה מבוססת על אירועים שקדמו לפסק הדין הקודם, וברכאת לא הסביר מדוע לא יכול היה להשיגה קודם לכן בשקידה סבירה. יתר על כן, בית המשפט מטיל ספק באמינות הראיות הנוכחיות של ברכאת, ומוצא לפחות אחת מדוגמאות החתימה אמינה ביותר. לבסוף, בית המשפט מציין כי בקשתו של ברכאת לביטול חלקי של פסק הדין הקודם היא חסרת תקדים ומעוררת חששות לגבי אופייה האקדמי של התביעה והעניין המהותי של ברכאת בה. לפיכך, התביעה לפסק דין הצהרתי נדחית, וברכאת חויב לשלם למר תאיה הוצאות בשיעור מוגדל, הגובל בשימוש לרעה בהליכים משפטיים.