רע"א 58138-08-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 58138-08-25) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה בקשה להטלת עיקול זמני וצו עיכוב יציאה מהארץ. **רקע עובדתי:** המבקשת הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי נגד המשיבים, אשר הועברה להליך בוררות בהסכמת הצדדים. הבורר הודיע כי הוא מוכן לתת את פסקו, אך זאת בתנאי שתשולם שכרו. המבקשת שילמה את חלקה, אך המשיבים לא. בית המשפט המחוזי הורה למשיבים לשלם את שכר הבורר עד לתאריך מסוים, אך הם לא עשו כן. בעקבות זאת, המבקשת הגישה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אשר התקבלה, אך היא לא סיפקה את המבקשת, אשר הגישה בסופו של דבר את הבקשה מושא ההליך הנוכחי – צו עיקול זמני וצו עיכוב יציאה מהארץ. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת להתערבות, וזאת משני נימוקים: 1. שולבו בבקשה שני סעדים שונים (עיקול זמני ועיכוב יציאה מהארץ). 2. הסעדים לא התבקשו כדי להבטיח את ביצוע פסק הבוררות לכשיינתן, אלא להבטיח את תשלום שכר הבורר, בגינו כבר ננקט הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט. **טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:** המבקשת השלימה עם הנימוק הראשון של בית המשפט המחוזי, אך טענה כי שגה בית המשפט בנימוק השני. לטענתה, מטרת הבקשה הייתה ועודנה לשרת את ההליך העיקרי (פסק הבוררות) ולא להבטיח את תשלום שכר הבורר. לפיכך, מתן צו העיקול הזמני הכרחי לשמירת המצב הקיים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתה. המבקשת הפנתה לסעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, המסמיך את בית המשפט לתת סעדים במסגרת הליך בוררות כאילו ההליך מתנהל בפניו. **טענות המשיבים:** המשיבים טענו כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, שכן מבחינה מהותית, הסעדים הזמניים שנתבקשו נועדו אך ורק להבטחת שכר הבורר ולא ההליך העיקרי. כמו כן, נטען כי ההסתמכות על סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות הועלתה רק בפני בית המשפט העליון, ולא בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף, ציינו המשיבים כי הם הסדירו את תשלום שכר הבורר בעשרה תשלומים, ושילמו כבר מחצית ממנו. **דיון והכרעה על ידי בית המשפט העליון (כבוד השופט דוד מינץ):** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, תוך הדגשת שני קשיים מהותיים העומדים בפני המבקשת: 1. **הכלל בדבר אי-התערבות בשיקול דעת הערכאה הדיונית בענייני סעדים זמניים:** בית המשפט העליון חזר על ההלכה לפיה ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים. 2. **תנאים מחמירים להתערבות בהחלטות לפי סעיף 16 לחוק הבוררות:** התערבות בהחלטות לפי סעיף 16 לחוק הבוררות תיעשה בכפוף לתנאים מחמירים. רשות ערעור בעניינים מסוג זה תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, או מקום בו נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. בית המשפט העליון קבע כי מקרה זה אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. **ניתוח לגופו של עניין:** * **מטרת הבקשה:** בית המשפט העליון קבע כי עיון בבקשת המבקשת בבית המשפט קמא מגלה באופן חד-משמעי כי מטרתה היחידה הייתה להניע את המשיבים לשאת בחלקם בשכר הבורר. * **הסמכות לפי חוק הבוררות:** אין ספק כי בית המשפט מוסמך לתת את הסעד המבוקש לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, ואין מניעה לבקש זאת. אף המבקשת ציינה זאת באופן מפורש בבקשתה. * **מאזן הנוחות:** למרות האמור, בית המשפט העליון קבע כי מטרת הבקשה להטיל עיקול זמני על כל חשבונות הבנק וזכויות המשיבים במיזמי בנייה, הינה מנוגדת למטרת ההליך העיקרי. זאת במיוחד לאור העובדה שהתגלה כי המשיבים מסדירים את תשלום שכר הבורר. במצב זה, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. **החלטה:** לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחתה. לא נפסק צו להוצאות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עיקרון אי-ההתערבות בסעדים זמניים:** בית המשפט העליון מדגיש את הזהירות הנדרשת מבית המשפט לערעורים כאשר הוא מתבקש להתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, שהיא סמכות הנמצאת בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. * **פרשנות תכליתית של סעד זמני:** בית המשפט בוחן את התכלית האמיתית של הבקשה לסעד זמני. במקרה זה, נקבע כי למרות שהסעד הזמני יכול היה להיות מבוקש מכוח חוק הבוררות, תכליתו בפועל הייתה להבטיח תשלום חוב ספציפי (שכר הבורר) ולא את ביצוע פסק הבוררות עצמו. * **השלכה של הסדרה הלכה למעשה על מאזן הנוחות:** התקדמות המשיבים בהסדרת תשלום שכר הבורר היוותה גורם מכריע בדחיית הבקשה, שכן היא שינתה את מאזן הנוחות באופן שהטה אותו נגד המבקשת. * **הגבלת התערבות בענייני בוררות:** בית המשפט העליון חוזר ומדגיש את הקושי בהגשת בקשות רשות ערעור בענייני בוררות, ואת הצורך לעמוד ברף גבוה של חריגות ואי-צדק על מנת לקבל רשות ערעור.