ע"א 1184/04

תקציר

במקרה זה, הערעור נובע מסכסוך בין שותפים בשותפות נדל"ן משנת 1995 שהוקמה לרכישת קרקע בירושלים. המשיב השקיע 428,023 דולר, אך העסקאות נפלו והובילו אותו לתבוע פיצויים. בית משפט קמא קבע כי המערערים לא הטעו את המשיב בדבר הסיכונים או קיומם של חוזים במקרקעין, אלא מצא כי הפרו את חובות הנאמנות שלהם בכך ששילמו סכומים גדולים בניגוד להסכמים וללא ידיעת המשיב. כתוצאה מכך, הוחל בהשבה חלקית. מן העובדות עולה, כי למערערים הייתה היסטוריה של עסקאות דומות, כאשר המערער האחד אחראי ליזום והשני למימון. מטרת השותפות הייתה לרכוש קרקעות בבעלות ערבית לא מוסדרת, עם תוכניות לשלוש עסקאות של דונמים ספציפיים במחירים קבועים. הסכמים חייבו תשלומים בשלבים שונים, אך המערערים ביצעו העברות משמעותיות נוספות מעבר לתנאים אלה. בית משפט קמא סבר כי תשלומים אלה אינם סבירים, שכן הם גבוהים עשרות מונים מהנדרש, ונעשו ללא הסכמת המשיב או הודעה מספקת. עוד ציין בית המשפט, על סמך עדויות והיעדר דיווח נאות, כי המשיב לא עודכן, בניגוד לטענות המערערים בדבר מעורבותו. המערערים ערערו בטענה לטעויות פרוצדורליות, להטלת נטל ההוכחה ולאי דיוקים עובדתיים באשר למודעותו של המשיב. הערעור נדחה, כאשר בית המשפט אישר את מסקנותיו של בית משפט קמא בדבר הפרת חובות האמונים של המערערים, שכן הראיות תמכו בחוסר ידיעתו של המשיב ובטיפול בלתי סביר בכספים. מקרה זה מחזק את הצורך בשקיפות ובהקפדה על חובות נאמנות מוסכמות בתוך שותפויות.