ת"א 46449-03-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בטענה לקיפוח בעל מניות מיעוט בחברה פרטית על ידי בעל מניות הרוב, שהוא גם מנכ"ל החברה, דירקטור יחיד בה ויו"ר הדירקטוריון. התובע, שעבד בעבר בחברה והחזיק ב-10.3% ממניותיה, טען כי הנתבע ניהל את עסקיו בחברה במשך שנים, משך ממנה סכומי עתק עבורו ועבור משפחתו, ולמעשה התייחס אליה כאל רכושו שלו. התובע ביקש מבית המשפט להורות לנתבעים לרכוש את מניותיו. בית המשפט קיבל את טענות התובע ומצא כי הנתבע אכן הפלה אותו. מהראיות עולה כי הנתבע נטל כספים וטובות הנאה שונות מהחברה, לרבות משיכת משכורות מופרזות ודמי ניהול, העסקת בני משפחה בשכר גבוה מהרגיל וחיוב החברה לשלם בגין הוצאותיו האישיות. החברה גם ביצעה עסקאות מפוקפקות עם חברות אחרות שבבעלות הנתבעת, שילמה להן דמי שכירות מופרזים והעמידה להן הלוואות בריביות נמוכות מאלה ששילמה לתאגידים בנקאיים. בית המשפט קבע כי פעולות אלה מהוות אפליה נגד בעל מניות המיעוט. באשר לסעד הורה בית המשפט לנתבעים לרכוש את מניות התובעת. שווי החברה חושב נכון למועד הגשת התביעה, לאחר נטרול מעשי האפליה על ידי הוספת הסכומים שנלקחו מהחברה שלא כדין. בית המשפט גם ניכה את מלוא שווי המוניטין האישי של הנתבעת משווי החברה, שכן נמצא כי לחברה אין מוניטין עצמאי משלה. גם פרמיית השליטה נוכתה משווי החברה. לאחר חישובים אלה הוערך שווי החברה בכ-6.9 מיליון שקל, ושווי מניות התובעת נקבע על 713,357 שקל. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם סכום זה לתובע ולכסות את הוצאותיו בסך 50,000 ₪.