בג"צ 527/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד חוקיותו של היתר בנייה והתכנית המפורטת שעליה התבסס. העותרים, בעלי חלקה חקלאית בכפר רמה, טענו כי אי עמידתה של התכנית בדרישת חוק התכנון והבנייה לפרסום בעיתון ערבי הופכת אותה, ואת היתר הבנייה שבא בעקבותיה, לחסרי תוקף. המשיבים, הוועדות המקומיות והמחוזיות המופקדות על התכנון והבנייה, והמשיב השלישי – בעל החלקה השכנה שקיבל את היתר הבנייה – טענו כי אין לדון בעתירה לבג"ץ, וכי הפגם בהליך פרסום התכנית אינו שולל את תוקפה. דעת הרוב של השופט ברנזון והשופט ויתקון קבעה כי זכותם של העותרים להתנגד לתכנית, המעוגנת בסעיף 100 לחוק התכנון והבניה, נפגעה בשל הליך הפרסום הלקוי. זכות זו, הם טענו, אינה ניתנת להצדקה מספקת באמצעות תביעה בבית משפט רגיל, שכן תביעה כזו יכולה להתייחס לסוגיה רק בעקיפין. בנוסף, הדגישו השופטים את המשמעות המהותית של ההליך הפגום, ששלל מהאוכלוסייה הערבית את האפשרות להתנגד לתוכנית. לפיכך, העתירה התקבלה, הצו הפך למוחלט, והמשיב השלישי חויב לשלם לעותרים הוצאות משפט. השופט לנדוי, בהתנגדותו, טען כי לא נשללה מהעותרים זכותם להתנגד, וכי ניתן להתייחס לתביעתם כראוי בבית המשפט הרגיל, מה שמייתר את עתירת בג"ץ וגורם לכפילות מיותרת. פסק הדין הבהיר את סמכותו של בית המשפט העליון בענייני תכנון ובנייה, והדגיש את חשיבותן של הזכויות הפרוצדורליות המובטחות בחוק התכנון והבנייה.