ע"א 135/63

תקציר

פסק הדין מתייחס לדיון אזרחי בערעור על תחולת תיקונים לחוקים הנוגעים לזכויות במקרקעין והשפעתם על יישוב סכסוכי זכויות במקרקעין. באופן ספציפי, בית המשפט בחן האם יש להחיל רטרואקטיבית חוק חדש המאריך את המועד האחרון להגשת בקשות לתיקון לוח הזכויות, לרבות על בקשות תלויות ועומדות. השאלה המרכזית הייתה האם ההוראה בחוק המתוקן, המאריכה את פרק הזמן לבקשות לתיקון הדירקטוריון, מהווה שיבוש תקף של ההליך המשפטי ואם היא חלה על כל הבקשות הנוכחיות או רק על אלה שהוגשו לאחר אישור התיקון. בית המשפט קבע כי ההוראה היא אכן הפסקה תקפה והיא חלה על כל בקשה שטרם הוגשה, ובכך למעשה האריך את המועד האחרון למתנחלים לעמוד על זכויותיהם. המשמעות היא שבעלי זכויות תביעה קיימות, שבקשותיהם תלויות ועומדות, נשללה מהם זכות מהותית עם חקיקת החוק החדש. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המועד החוקי לבקשת תיקון ללוח, ומכאן נטל ההוכחה למועד ההדבקה, הוא מועד פרסום החוק, כהגדרתו בפקודת הפרשנות. כל ניסיון לערער על החוק מטעמים חוקתיים, בטענה לשלילת זכות תביעה קיימת, לא צלח. פסק הדין מחזק את חשיבותם של תיקונים פרוצדורליים ואת תחולתם הרטרואקטיבית הפוטנציאלית, ומבהיר את המורכבויות המשפטיות סביב הסדר זכויות במקרקעין וקוטע את תקופת ההתיישנות.