סע"ש 746-02-14

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, בגין תביעות שכר שונות בעקבות התפטרותו. התובע טען כי הנתבעת שילמה לו שכר נמוך מהמוסכם, לא שילמה לו עבור עבודה בשעות נוספות ולא סיפקה לו תלושי שכר נאותים. כמו כן ביקש פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים ופיצויים בגין אי הפרשתו של הנתבע לקרן הפנסיה שלו. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התובע התפטר מרצון. בית הדין בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בנוגע לשעות העבודה של התובעת ולשכרה. דוחות הנוכחות ותלושי השכר שהגישה הנתבעת היו מפוקפקים ולא עקביים, ועדותו של התובע הייתה אמינה יותר. לפיכך, קיבל בית המשפט את גרסת התובע לפיה הוא עבד במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע, ושכרו החודשי הממוצע עמד על 4,500 ₪. באשר לעבודה בשעות נוספות, קבע בית הדין כי הנתבעת לא המציאה רישומי נוכחות תקפים, והעביר את נטל ההוכחה לנתבעת. מאחר שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כי התובע לא היה זמין לעבודה בשעות השנויות במחלוקת, פסק בית הדין לטובת התובע ופסק לו 25,247 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 7,600 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר כדין, המשקפים רכיבים פיקטיביים ואי שיקוף שעות העבודה בפועל של התובעת. בסוגיית פיצויי הפיטורים קבע בית הדין כי התובע לא הוכיח הרעה מוחשית בתנאי עבודתו כדי להצדיק את התפטרותו. עם זאת, התובע היה זכאי לפיצוי בגין אי הפרשתו של הנתבע לקרן פיצויי הפיטורים שלו, בסך 6,755 ₪. כמו כן נפסקו לתובע 4,354 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית ו-6,755 ₪ בגין אי תשלום הפרשות לפנסיה על ידי הנתבעת. בינתיים, תביעותיו לדמי חגים והחזר הוצאות נסיעה נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 50,711 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לצדדים נמסר כי עומדת להם הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלתה.