ת"א 1666/07

תקציר

המחלוקת היא על פיתוח בתי דיור מוגן על קרקע חכורה בתל אביב. בעלי הקרקע, מינהל מקרקעי ישראל (59%) ועיריית תל אביב (41%) והחוכר אחוזת צהלה, חלוקים ביניהם על תוספת דמי היתר. אחוזת צהלה הסכימה בתחילה לפתח על הקרקע 104 יחידות דיור רגילות, אך בהמשך ביקשה לבנות 208 יחידות דיור מוגן. הבעלים דרשו תשלום נוסף עבור הגדלת כושר הבנייה, שאותו שילמה אחוזת צהלה תחת מחאה. לאחר מכן הגישה החברה תביעה להשבת התשלומים, בטענה כי העמלות הנוספות אינן מוצדקות. התיק הועבר לישיבת הוכחות, ושני הצדדים הציגו את הערכות השמאים שלהם. עם זאת, בשל טעויות שנמצאו בשתי השמאות, מינה בית המשפט את השמאי להערכת דמי ההיתר. שמאי בית המשפט קבע כי אחוזת צהלה זכאית להחזר של כ-3 מיליון שקל. אחוזת צהלה הסכימה לוותר על מרבית טענותיה ולהגביל את פסק הדין של בית המשפט לטעויות נקודתיות בהערכת שמאי הבעלים. הצדדים הסכימו גם על כמה היבטי הערכת שווי, כגון השווי למ"ר ומקדמי הערכה, והותירו רק מחלוקות ספציפיות לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט קיבל חלק מטענותיה של אחוזת צהלה וקבע כי הבעלים זכאים לדמי היתר נוספים נמוכים יותר ממה שדרשו. נמצא כי שמאי בית המשפט חרג מסמכותו בהיבטים מסוימים, אך פעל במסגרת זכויותיו בהיבטים אחרים. פסק הדין פירט את השינויים הספציפיים שיש לבצע בהערכת שמאי בית המשפט וביקש חישוב מתוקן. נקבע דיון נוסף כדי לדון בהשלכות של שינויים אלה. ככלל, פסק הדין העדיף את אחוזת צהלה, ואישר כי דמי ההיתר הנוספים עשויים להיות נמוכים משמעותית ממה שדרשו הבעלים, מה שעשוי להביא לחיסכון כספי משמעותי לחברה.