ע"א 1904/05

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעה על פי חוק, אשר ביקש לערער על דילול מניות המערער בחברה. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על קביעתו כי המניות הועברו לצד שלישי, דבר שמנע מהמערער למצות את זכויותיו על פי פסק הדין. עם זאת, ערכאת הערעור מתערבת במקרה זה בשל קביעה עובדתית זו שגויה - המנוח עדיין החזיק במניות המדוברות. לטעות זו משקל משמעותי בהיותה עומדת בבסיס טענת ההתיישנות. משתיקון קביעה שגויה זו, נכשל נימוקיו של בית משפט קמא לדחיית התביעה. בית המשפט דחה את התביעה בנימוק שהמערערת בחרה בהליך שגוי ולא ביקשה סעדים מתאימים. אך לא כך הם הדברים - המערער ביקש כדין לבטל את הדילול והשבת אחזקותיו, דבר שהתאפשר באותה עת. לפיכך, המתווה הנורמטיבי שהציג בית המשפט הפרוצדורלי קובע כי יש לקבל את הערעור. זאת ועוד, הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות חלות כאן. סעיף זה קובע כי אם תביעה נדחית באופן שאינו מונע הגשת תביעה חדשה מאותה עילה, פרק הזמן בין שתי התביעות לא ייספר במניין תקופת ההתיישנות. במקרה דנן, לא מתקיים אף אחד מהטעמים לקיומה של תקופת ההתיישנות. ההליך הראשון נפתח בסמוך לאחר ההחלטה לדלל את המניות, המשיבים היו מודעים לסכסוך המתמשך של המערערת, ואין בתיק חזקת ויתור או קושי בשימור ראיות. ערכאת הערעור מפרשת גם את המונח "נדחה" בסעיף 15 כך שיכלול מקרה זה, בו לא עלה בידי המערער לקבל את הסעד המבוקש של השבת מניותיו עקב העברתן לצד שלישי. גם דבריה של השופטת פרוקצ'יה, המציינת כי המערער יכול לנקוט בהליכים נוספים כדי לתבוע את זכויותיו, תומכים בפרשנות זו. לפיכך, ההליך הקודם אינו מהווה res judicata, והמערער יכול להגיש תביעה כספית חדשה מאותה עילה. משכך, לא היה מקום לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות. לבסוף, העדר התייחסות לטענת ההתיישנות בתשובתה בכתב של המערערת אינו מצדיק קבלת התביעה, שכן הגנת המשיבים לא העלתה את נושא מכירת המניות, והמערער כבר ציין את העובדות הנוגעות להליך הראשון בתביעתו. לאור ממצאים אלה, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, והעניין מוחזר לבית משפט קמא לדיון לגופה של התביעה. בנוסף, חויבו המשיבים בהוצאות המערער ובשכ"ט עו"ד בגין שתי הערכאות, בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.