ת"א 7442/05

תקציר

התובע, תושב נצרת, תבע את הנתבעים, בעלי דירה בסילוואן, לביצוע ספציפי של חוזה לרכישת הדירה. הנתבעים טענו כי לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים וכי אם בית המשפט ימצא אחרת, התובעת הפרה את החוזה בכך שלא קיבלה את אישור הווקף המוסלמי, שהיה תנאי לביצועו. לחילופין, טענו הנתבעים כי החוזה אינו מחייב את הנתבעת השנייה, שהייתה בעלים משותפים של הדירה עם בעלה, הנתבע הראשון, משום שלא הסכימה למכירה. בית המשפט קבע כי נכרת חוזה מחייב בין הצדדים, לרבות נספח לחוזה לפיו התחייבה התובעת לקבל את אישור הווקף המוסלמי כתנאי להשלמת העסקה. אישור הווקף היווה תנאי מתלה לקיומו של החוזה, שאי קיומו היווה הפרה יסודית של החוזה על ידי התובעת. לפיכך, נדחתה התביעה לביצוע ספציפי של החוזה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת השנייה לא הסכימה למכירת הדירה וכי הסכמתה מהווה תנאי מקדים למכירת הדירה כולה. מכל מקום, ייפוי הכוח שהיה בידי הנתבע הראשון לא הסמיך אותו למכור את הדירה ללא הסכמת אשתו. לפיכך, החוזה, גם אם הוא מחייב את הנתבע הראשון, אינו ניתן לאכיפה מפורשת, שכן הוא מתייחס לדירה כולה ולא רק לחלק הרשום על שם הנתבע הראשון. התובע היה זכאי להשבת התמורה ששילם, בניכוי הפיצוי המוסכם, בתוספת ריבית ממועד התשלום ועד למועד הפירעון בפועל. בנוסף, חויב התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים 7,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות.