ת"צ 2484-09-12

תקציר

נסוב התיק נסוב סביב החזקה משותפת לכאורה במניות חברת כהן מבני תעשייה ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה") על ידי משפחות כהן ותדמור (להלן: "משפחות כהן ותדמור" או "המשפחות"), אשר הביאה להפרת חובה להציע הצעת רכש מיוחדת לבעלי המניות של החברה, בהתאם לחוק החברות, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק החברות"). נטען כי המשפחות, שהחזיקו ב-51% ממניות החברה, היו אמורות לדווח על אחזקותיהן כבעלות שליטה, אך לא עשו זאת במשך שנים רבות. מחדל זה נוגד את עקרון בדיקת הנאותות והטעה משקיעים סבירים. המבקשים מבקשים לייצג קבוצה המורכבת מכל מי שהחזיקו במניות החברה, למעט המשפחות, ביום 28 באוגוסט 2011 – יום לפני שהמשפחות דיווחו על אחזקותיהן כבעלות שליטה. לטענת המבקשים, יש להרדים את המניות המוחזקות על ידי המשפחות מעבר לרף ה-45%, קרי, מניות אלה אינן צריכות להקנות זכויות כלשהן למשפחות, ועל המשפחות לפצות את בעלי המניות האחרים בגין הפרת חובה חקוקה. לחילופין, טוענים המבקשים, כי המשפחות התעשרו שלא בצדק כאשר מכרו את מניותיהם לקבוצת דלק (להלן: "דלק") וקיבלו תמורה העולה בהרבה על מחיר השוק של המניות, שכן מכירת מניות השליטה כרוכה בדרך כלל ב"פרמיית שליטה". לפיכך, טוענים המבקשים, על המשפחות להשיב "תמורה עודפת" זו לבעלי המניות של החברה. בנוסף, מבקשים המבקשים להגיש תביעה ייצוגית נגד החברה עצמה ונגד בעלת השליטה הנוכחית בה, דלק, בטענה שידעו או היה עליהם לדעת על מחדל המשפחות ואף סייעו להן בעניין זה. בית המשפט מגיע למסקנה כי לעילת התביעה העיקרית של המבקשים נגד המשפחות יש סיכויי הצלחה סבירים. טענת המשפחות כי החזיקו במשותף ב-51% ממניות החברה "מאז ומעולם" נדחית. בית המשפט קובע כי סיווגן של המשפחות כבעלות משותפת מהווה ניסיון לשנות בדיעבד את עמדתן, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הדוחות הרשמיים שהגישו למשקיעים לאורך השנים. שינוי רטרואקטיבי כזה נוגד את עקרונות היסוד של דיני ניירות ערך ואת עקרון בדיקת הנאותות, ופוגע בהוגנות המסחר בשוק ההון. בית המשפט מדגיש כי ככלל, בעלי מניות אינם יכולים לטעון בדיעבד להחזקה משותפת במניות בניגוד לדיווחיהם הרשמיים והמפורשים. יתר על כן, הראיות שהוצגו אינן תומכות בטענה כי ציבור המשקיעים היה מודע לאחזקה המשותפת של המשפחות. בית המשפט קובע כי המשפחות הפרו את חובתן להגיש הצעת רכש מיוחדת כאשר חברו יחדיו להחזקה משותפת ביותר מ-45% ממניות החברה. מסקנה זו עולה גם מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין תרו, אשר בית המשפט מוצא אותו רלוונטי לנסיבות המקרה הנוכחי. טענת המשפחות כי פעלו בהתאם לעמדת רשות ניירות ערך ולכן פטורות מאחריות לפי פקודת הנזיקין נדחית. למרות שהרשות לא הביעה את עמדתה באופן אקטיבי, להחלטתה שלא להתערב בנושא ניתן משקל. עם זאת, בית המשפט קובע כי המשפחות אינן זכאיות לשליטה קבועה ביותר מ-45% ממניות החברה, ויש לבחון את התמורה הכספית שקיבלו בגין מכירת מניות אלה. באשר לסעד של הרדמה שיתופית, מציין בית המשפט כי מדובר באמצעי דרסטי שעלול לגרום לקשיים, ויש להורות עליו רק בנסיבות מסוימות. במקרה הנוכחי, מאחר שהמשפחות מכרו את מניותיהם לדלק לפני זמן רב, ולא נמצא כי דלק הפרה את חוק החברות, סעד זה אינו ישים. עם זאת, בית המשפט מוצא כי למבקשים קמה עילת תביעה סבירה בגין עשיית עושר ולא במשפט כנגד המשפחות, שכן ככל הנראה קיבלו "תמורה עודפת" בגין מכירת מניותיהם. בית המשפט דן גם בנסיבות שבהן יכלו החברה ודלק לדעת על מחדל המשפחות, אך קובע כי טענות המבקשים נגדן נעדרות עילת תביעה סבירה. לפיכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדם נדחית. לבסוף, בית המשפט מאשר את התביעה הייצוגית נגד המשפחות, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, וקובע את הקבוצה שתיוצג בתובענה הייצוגית, את התובעים המייצגים ואת בא כוח המייצג. המשפחות מצווות לשלם את הוצאות המבקשים בקשר עם הבקשה לאישור.