בג"צ 95/68

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת בין שתי חברות בנוגע לרישום סימן מסחר. המשיבה, חברה אמריקאית בשם LEE, משתמשת בסימן המסחר LEE מאז שנת 1916 לייצור בגדי עבודה ומנוחה, לרבות מכנסי ג'ינס כחולים, וצברה מוניטין משמעותי במדינות המערב כתוצאה מכך. המערערת, חברה ישראלית, החלה להשתמש באותו סימן בשנת 1964 כדי למכור מכנסי BLUE JEAN שיוצרו במפעל שלהם בבאר שבע. כאשר ביקשו המשיבים לרשום את סימן המסחר שלהם בישראל בשנת 1965, התנגדה המערערת בטענה כי הם עשו שימוש בסימן בתוניסיה טרם עלייתם לישראל והמשיכו להשתמש בו כאן. רשם סימני המסחר, לאחר שימוע, הכריע לטובת המשיב. החלטתם התבססה על כמה נקודות מרכזיות: הסימנים של שתי החברות נמצאו דומים באופן מטעה ושימשו לאותם מוצרים. המערערת לא הצליחה להוכיח כי הסימן שלה רכש כוח מפלה מספיק כדי להבחין בטובין שלה בתוך פרק זמן קצר של שימוש. הם גם לא הוכיחו שימוש מקביל בתום לב, שכן הרשם סבר כי הסימן נבחר כדי ליהנות משמו הטוב של המשיב. לעומת זאת, השימוש שעשתה המשיבה בסימן בישראל, אף שהיה מזערי, נמצא בתום לב. בית המשפט העליון אישר את החלטת הרשם, וקבע כי המערערים לא הוכיחו את טענתם וכי כוונתם בבחירת הסימן לא הייתה בתום לב. בית המשפט הסכים גם עם פרשנותו של הרשם לחוק בדבר זכאותם של המשיבים לרישום, חרף השימוש המינימלי שלהם בסימן בישראל, וכוונתם לעשות שימוש מסחרי בסימן בנסיבות הקיימות. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם הוצאות למשיב הראשון. השופט לנדוי, השופט אוסמן והשופט הלוי נתנו את פסק הדין פה אחד.