ע"מ 40520-01-11

תקציר

פסק דין זה דן במספר סוגיות הנוגעות לערעורי שומת המס של המערערת לשנים 2004 עד 2007. ראשית, בית המשפט קבע כי השומה לשנת 2004 אינה מיושנת למרות טענות המערערת בדבר הארכה שלא כדין של תקופת ההתיישנות. בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי ההארכה הייתה כדין, בזמן ונרשמה כראוי. לפיכך, דוחות השומה שהגיש המשיב היו תקפים. שנית, סוגיית ייחוס ההוצאות פסקה לטובת המשיב, שכן המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בייחוס ספציפי של הוצאות לשנות מס מסוימות. בית המשפט קבע כי יש לייחס את ההוצאות לפי הנוסחה הקבועה בסעיף 18(ג) לפקודה. שלישית, תביעת המערערת לניכוי "השתתפות בהוצאות" התקבלה בחלקה. בית המשפט התיר למערער להשתתף בהוצאות שכרו של אדם בשם קובי, שכן ניכר כי עבודתו הניבה הכנסה למערער. עם זאת, יתר הנושאים, לרבות הוצאות נסיעה לחו"ל, הפסד עקב מימוש ערבות, הוצאות בגין חובות אבודים והוצאות ייעוץ מקצועי, לא התקבלו. המערערת לא הביאה ראיות ומסמכים מספיקים לתמיכה בטענות אלה. בסך הכל, הערעור נדחה בשישה מתוך שבעת הנושאים שנדונו, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.