ת"א 14637-02-17

תקציר

השופט דחה את בקשת התובע לצו מניעה זמני נגד הנתבע. התובע לא הצליח להוכיח כי סיכוייו לזכות בתביעה העיקרית היו טובים. בעוד שהרף להוכחת זאת בשלב הסעד הזמני אינו גבוה, טענת התובע סותרת שורה של מסמכים עליהם חתמו בנוכחות צדדים שלישיים, לרבות בנם. השופטת ציינה כי טענותיה בעל-פה של התובעת עומדות בסתירה לתצהירים ולעדויות בכתב, ויוצרות סתירות משמעותיות. כך למשל, התובע טען כי חתם רק על "זכרון דברים" עם הנתבע, אך הדבר סותר מסמכים אחרים הנושאים את חתימתם, לרבות הסכם מכר. התובע גם לא הצליח להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לאדמתם היו כמה בעלים וזכויותיהם בה לא הוגדרו בבירור. הם לא טענו כי פינוי הקרקע יגרום להם נזק בלתי הפיך, אלא התמקדו בבעיות פוטנציאליות עם צדדים שלישיים. זאת ועוד, התובעים ציינו כי ברצונם למכור את הקרקע ודאגתם העיקרית הייתה קבלת התמורה הכספית המתאימה. בינתיים, הנתבע כבר שילם סכומים ניכרים הקשורים לקרקע, כולל מיסים, וייגרם לו נזק כספי אם יינתן צו המניעה. עוד קבעה השופטת כי השיהוי של התובעים בהגשת הבקשה מערער את טענת הדחיפות שלהם ומצביע על חוסר תום לב. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לסעד זמני אינה ראויה ודחה אותה, פסק לנאשם הוצאות בסך 5,000 ש"ח, וקבע דיון קדם משפט בתיק העיקרי ליום 26.6.17.