ת"א 33240-03-17

תקציר

התיק סובב סביב תובע בן 16.5 שסבל מחבלות קשות לאחר שלוח זכוכית התנפץ במהלך עבודתו עבור הנתבעת. השאלה המרכזית הייתה האם הנתבעת, כמעסיקה, הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעת, מה שהוביל לתאונה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, ומצא כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הקפידה על אמצעי הבטיחות וההנחיות, וכתוצאה מכך נגרמו לה סיכונים צפויים ובלתי סבירים. לגופו של עניין, הנאשם לא סיפק ציוד מגן או פיקוח, בניגוד להוראות חוק עבודת נוער בדבר העסקת קטינים. גודלו ומשקלו של לוח הזכוכית חרגו מהגבולות המותרים, והנאשם לא הציע הוראות בטיחות, דבר המהווה רשלנות. בנוסף, הנתבע היה מודע לאופיו ה"בעייתי" של התובע אך עדיין הטיל עליו משימות מסוכנות ללא פיקוח ראוי. בית המשפט מינה מומחה רפואי אשר קבע את נכותו האורתופדית והנוירולוגית של התובע, והעמיד אותם בשיעור משוקלל של 42%. המומחה פירט גם תקופות של אי כושר זמני. שני הצדדים קיבלו את ממצאי המומחה, מה שהוביל את בית המשפט לאמץ אותם. בהערכת הנכות התפקודית שקל בית המשפט את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. בעוד התובע טען למגבלות תפקודיות משמעותיות, ראיות הנתבעת, לרבות צילומי אבטחה ותמונות, הראו את התובע עוסק בפעילויות שונות, דבר המצביע על דרגת נכות פחותה. בית המשפט שקל את טענות הצדדים והסתפק ב-30% נכות תפקודית, תוך הכרה בחומרת פגיעתו של התובע אך ביכולתו לבצע עבודות משרדיות ומשימות פיזיות מסוימות. בית המשפט חישב את נזקי התובע, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, סיוע מאחרים, הוצאות רפואיות, כאב וסבל, וניכה את הגמלאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי. סך הנזקים נאמד ב-506 אלף שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין, הוצאות והוצאות משפט. סכום פסק הדין היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום.