תפ"ח 15059-08-16

תקציר

הכרעת הדין מצאה את הנאשם אשם בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. האירוע החל בעימות בין הנאשם לבין המנוח וחבורתו של המנוח בשעות אחר הצהריים. עימות זה הסלים לעימות אלים במהלכו שלף הנאשם סכין ואיים על המנוח וחבורתו. אירוע זה התרחש מספר שעות לפני דקירתו בפועל של המנוח. בהמשך יזם הנאשם, יחד עם חבריו, מפגן כוח ונסע לחניון הסמוך לביתו של המנוח, כשהוא חמוש בסכין. הנאשם טען כי רצה לעשות שלום אך נתקל בתוקפנות ובאיומים מצד כנופייתו של המנוח, דבר שנתפס בעיניו כסכנה חמורה לחייו. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות הנתבע משוללות כל יסוד וכי הוא דקר את המנוחה מבלי לחוש כל איום. המנוח לא היווה כל סכנה לנאשם, והנאשם היה מודע לכך. עוד קבע בית המשפט כי תחושת הסיכון של הנאשם לא הייתה אמיתית וכי הוא דקר את המנוח ישירות בחזהו, דבר המצביע על כוונה להרוג. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת הנאשם לאחריות מופחתת, וקבע כי הוא אינו סובל ממחלת נפש או ליקוי שיגביל במידה ניכרת את הבנתו או יכולתו להימנע מהמעשה. חוות הדעת שהציגה ההגנה לא היו מבוססות ולא תמכו בטענות הנתבע. ככלל, נסיבות המקרה לא הצדיקו קביעה של טעמים מיוחדים המצדיקים הרשעה בעבירה פחותה. לפיכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירת רצח וזיכה אותו מאשמת ניסיון להשמיד ראיות.