ע"פ 4086/22

תקציר

הוגש ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים שלא לפסול עצמו מלדון בתיק שעניינו מעצרו של אדם שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות סחר בסמים. המערער טען כי השופט הפגין משוא פנים ולא בחן אפשרויות לאיים על מסוכנותו של המערער. בערעור פורטו מספר מקרים שבהם התנהלותו והחלטותיו של השופט יצרו רושם של דעה קדומה, ובהם ייזום טענות בעלות אופי "תביעה" על ידי השופט והערה שהצביעו על כך שכבר התקבלה החלטה. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי פעילותו של השופט לא ביססה חשש ממשי למשוא פנים. החלטות השופט נמצאו סבירות ולא הצביעו על דעה קדומה או שיקולים זרים. זאת ועוד, גם טענותיו של המערער ביחס לבקשת השופט לתגובת שירות בתי הסוהר והאמירה הנטענת בדבר זכות הערעור נמצאו חסרות שחר. משכך, דחתה ערכאת הערעור את הבקשה לפסול את השופט, בקובעה כי הנסיבות אינן מצדיקות זאת וכי ההליך השיפוטי היה הוגן.