ר"ע 1/84

תקציר

במקרה זה החליט בית המשפט העליון לדחות את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר את החלטת בית משפט השלום להמשיך במתן צו הריסה מנהלי לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. בתי המשפט הגיעו למסקנה כי עיכוב ההריסה אינו מוצדק, שכן המבנה נבנה באופן בלתי חוקי ללא היתר, ויש צורך במניעת עובדה מוגמרת. המבקשים חלקו על מספר היבטים, ובהם בהירות צו ההריסה, שיקולים זרים וסטטוס הסיום או האכלוס של הבנייה. עם זאת, בתי המשפט מצאו כי טענות אלה נדונו בעבר ונדחו בצדק. הם הדגישו כי בנייה בלתי חוקית פוגעת באכיפת החוק ופוגעת בתכנון תקין. הדרישה לתיאור ברור של צו ההריסה נענתה בצו בית המשפט המתוקן. יתר על כן, האכלוס חייב להתאים לסטנדרטים משפטיים, והשימוש במבנה לא גמור לא עמד בקריטריונים אלה. משכך, נדחתה הטענה כי הבנייה הושלמה או כי נקבעה אכלוס. לסיכום, בתי המשפט טענו כי אכיפת הצו חיונית לשמירה על טוהר המידות המשפטית ולמניעת פרקטיקות בנייה בלתי חוקיות.