בש"פ 3409/18
החלטה עליון
תקציר
בבחינת הערר נקבע כי יש לדחות את הערעור שכן לא נפל כרסום משמעותי בראיות המצדיקות את שחרורו של המערער. הטענה הראשונית כי בית המשפט המחוזי נמנע מלבחון את אסמכתאות המפלגות נעדרת תימוכין. מבחינה משפטית, בשלב בקשת המעצר, בית המשפט צריך רק לוודא סיכוי סביר להרשעה, ולא לבחון את מהימנות העדים, אלא אם כן סתירות בולטות חותרות תחת ראיות לכאורה. בקשה לדיון חוזר במעצר יכולה להיעשות אם עולות עובדות חדשות, נסיבות משתנות או שחלף זמן ניכר, דבר המחייב טלטלה מוכחת בראיות כדי להפוך ממצאים ראשוניים. במקרה דנן, המערער לא הצליח להוכיח שחיקת ראיות משמעותית, למרות ששם דגש על עדותו של קקון, אשר לכאורה לא קשרה את המערער לאירועים המדוברים. אולם, אין די בשינוי גרידא בעדות העדים, ולו העקרונית, כדי לכרסם בתשתית הראייתית. עדותו של קקון לא הביאה לשינוי ראייתי דרמטי, שכן הוא זיהה את המערער באינטראקציות הקשורות לאישומים. גם בהתחשב בסתירות אפשריות בעדותו של קקון, הראיות הקיימות מעדים אחרים כמו עמדי ועופר תומכות בטענת התביעה. ערעוריו של המערער התמקדו בעיקר במהימנות העדים ובמשקל הראיות, שאינם רלוונטיים לשלב ערעור זה. בנוסף, המערער נעצר על יסוד ראיות לכאורה הקשורות לעבירות השלב הראשון, מבלי שנפגע משחיקה ראייתית לכאורה באישומים בשלב השני. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער נותר במעצר בפיקוח אלקטרוני, תוך שמירה על החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי.
חקיקה מקושרת
בש"פ 3409/18 יצחק בריל נ' מדינת ישראל, עליון (3.6.2018)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.