סע"ש 9418-10-19

תקציר

פסק דין זה משרטט את הסכסוך בין אזרחית וייטנאם שעבדה אצל מעסיק ישראלי בין השנים 2010 ל-2019, ואת נסיבות העסקתה וסיום העסקתה. התובעת טענה כי עבדה שעות נוספות רבות ולא תוגמלה באופן הוגן בגין עבודתה, וכן תבעה פיצויי פיטורים עם פקיעת אשרת העבודה שלה. בתוך כך, הנתבעת טענה מנגד כי התובעת לא עבדה שעות רבות כפי שטענה וכבר קיבלה את התשלומים להם היא זכאית. בנוסף, טענה הנתבעת כי מעצרה ומאסרה של התובעת בגין סחר בסמים, אשר הביאו לסיום העסקתה, היוו התפטרות בנסיבות שמנעו ממנה לקבל פיצויי פיטורים. בית המשפט בחן את חומר הראיות וקבע כי גרסת התובע לאירועים מדויקת יותר. נמצא כי הנתבעת הייתה אחראית לתשלום זכויותיה של התובעת לאורך כל תקופת העסקתה, לרבות גמול שעות נוספות והפרשי שעות קבועות בסך של 60,122 ש"ח, וכן הפרשות לפנסיה והפרשים בסך של 42,854.36 ש"ח. כמו כן נפסקו לתובע 17,388 ש"ח דמי הבראה ו-13,527.24 ש"ח בגין ימי חופשה שלא נוצלו. עם זאת, בית המשפט ניכה מסכומים אלה 16,638.59 ₪ עבור דיור והוצאות נלוות, וכן הודעה מוקדמת על פיטורים. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 106,486.07 ₪, כאשר הפרשי ההצמדה והריבית נצברו החל מיום 31.3.2019. בנוסף, חויבו הצדדים לשאת בהוצאות משפטם, ותביעת התובעת לפיצויי פיטורים נדחתה בשל נסיבות פיטוריה. לכל צד היו 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.